אברהם נ' ישרוטל בע"מ ואח'

פסק דין

התובעת טוענת שנפצעה מנפילה בחדר אמבטיה במלון הנתבעות שבו התאחסנה. הדיון פוצל וראשית נדונה שאלת החבות (שבה כפרו הנתבעות). גרסת התובעת פשוטה: היא הגיעה למלון וכמעט מיד הלכה להתרחץ. בחדר הרחצה לא היתה מקלחת נפרדת והיא התקלחה באמבטיה. היא סגרה את הוילון, התרחצה וכשסיימה פתחה את הוילון והוציאה רגל אחת אל הרצפה שהיתה רטובה. היא הושיטה את רגלה השניה, החליקה ונפצעה. התובעת הצהירה שבמקום לא היו ידיות אחיזה, שטיח למניעת החלקה או מגבת המיועדת לרצפה. כך גם הצהירה בתה, ששהתה עמה באותה חופשה. מי שהיה קב"ט במלון הוזעק לחדר ותיעד את מה שמצא שם. לפי רישומיו הוא ראה שרצפת חדר הרחצה רטובה, הוילון שבאמבטיה תקין ובמידות מתאימות. הוא ציין שלחדרים מסופקות מדי יום מגבות לרבות מגבות המיועדות להפרש על רצפת חדר האמבטיה. זוהי עדות על נוהל העבודה – אך לא ראיה לכך שכך נעשה בפועל גם בחדרה של התובעת. כמו כן תיעד את מה שמצא במקום: "בחדר הנ"ל גם היו מגבות אלו אולם כאמור לא נעשה בהן שימוש".

הצדדים מסכימים שלנתבעות חובות זהירות (מושגית וקונקרטית כאחת) כלפי אורחי המלון. הם חלוקים בשאלה האם עמדו בה? הצדדים לא הפנו את בית המשפט להוראת דין כלשהי המחייבת בתי מלון לנקוט באמצעי זהירות ספציפי כלשהו, על מנת להגן על אורחיו מסכנת ההחלקה בחדר רחצה. לכאורה, ניתן להתגבר על הסכנה, אם מוגנת האמבטיה בדלת הזזה או בוילון (למינעת התזת מים על רצפה) ואם מחוספסת הרצפה באמצעי כלשהו. אין חולק על כך שבחדר הרחצה שהועמד לרשות התובעת הוגנה האמבטיה בוילון שאמור היה למנוע התזת מים על הרצפה. התובעת טוענת שהשתמשה בו ובכל זאת היתה הרצפה רטובה. התובעת לא טוענת שהוילון היה פגום במשהו, כיצד היתה הרצפה רטובה?

התובעת ובתה טענו שבחדר הרחצה לא היו מגבות המיועדות למניעת החלקה. בסעיף 19 לתצהירה ציינה התובעת שבחדר הרחצה היו 4 מגבות בלבד – שתיים גדולות (לרחצה) ושתיים קטנות (לידיים). גם בתצהירה וגם בעדותה, פירטה התובעת את פעולותיה שלב אחר שלב: "כאשר סיימתי להתקלח, פתחתי את הוילון על מנת לצאת מהאמבטיה. הוצאתי את רגל שמאל מהאמבטיה והנחתי אותה על רצפת חדר האמבטיה שהיתה רטובה. לאחריה הוצאתי גם את רגל ימין ומיד וכיוון שלא היה לי במה להאחז, החלקתי על הרצפה הרטובה..."

התובעת העידה שהמגבות היו "למעלה, במפלס גבוה בתוך המקלחת על מדף מתכת."

מתבקשת השאלה: אם הרגישה התובעת שהרצפה רטובה כאשר הוציאה רגל אחת מהאמבטיה – מדוע לא הסתובבה לאחור, נטלה אחת המגבות, והטילה אותה על הרצפה הרטובה? לענין זה אין משמעות כלשהי לאבחנה בין סוגי המגבות השונות (שהרי גם אורח המשתמש במגבת ה"לא נכונה" – יכול לקבל מגבת נוספת משירות החדרים). בין אם היתה בחדר הרחצה מגבת המיועדת להנחה על גבי הרצפה ובין אם היו שם מגבות אחרות – לתובעת היו אמצעים למנוע את החלקתה על הרצפה. היא לא השתמשה בהם ולכן נפצעה.

חובת הזהירות של המלון כלפי אורחיו כוללת את החובה להעמיד לרשותם אמצעים שיגנו עליהם. המלון לא יכול לכפות על אורחיו להמנע בפועל מסיכוני רחצה. המלון יכול לספק לאמבטיה וילון (או דלת זזה). אם האורח מתרחץ בלי להשתמש בוילון, או שאינו משתמש בו כראוי, אכן תרטב הרצפה. כך גם לגבי השימוש במגבות. המלון יכול לספק מגבות, הוא לא יכול לוודא שהאורח משתמש בהן.

העדים חלוקים בשאלה, האם היו במקום מגבות המיועדות לפרישה על רצפת חדר הרחצה. גרסת קב"ט המלון תועדה כבר בשנת 2001. לא מצאתי תיעוד של גרסת התובעת, לפני הגשת כתב התביעה בשנת 2008 (ומשמעות העיכוב מבחינת הנתבעים ברורה וקשה). האינטרס של התובעת ושל בתה ברור על פניו. הקב"ט כבר אינו עובד במלון. בעת שהעיד לא היה לו כל אינטרס בתוצאות ההליך. עדותו עוררה אמון. אני מעדיף אותה על עדות עדות תהביעה.

סוף דבר: לרשות התובעת עמדו אמצעים אשר אדם סביר היה משתמש בהם ומונע החלקתו בחדר הרחצה. מסיבות לא ברורות לא עשתה בהם התובעת שימוש ולכן החליקה ונפצעה. הנתבעות עמדו בחובת הזהירות שלהן כלפי התובעת. התביעה נגדן נדחית. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ז אדר תש"ע, 02 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.